איש של שבת היה הרב הדרי זצ"ל. כשם שהיו כל השנים טפלות לשנת השבת-השמיטה אצל הרב הדרי, כך היו כל ימות השבוע טפלים ליום השבת. בפרוש השבת כנפיה על הארץ השבת הייתה דמותו לובשת הדר, פניו מוארות באורה ופיו לא פסק מלדרוש בתורתה.
ואם הרב הדרי הוא האדם והשבת היא הזמן – הרי שירושלים היא המקום. בכל ערב שבת, בעת שנשקה החמה לאבני חומת ירושלים, היו בני הישיבה ובראשם הרב הדרי יורדים-עולים מהיכל הישיבה אל שריד בית מקדשנו. ולא הליכה סתמית של חולין הייתה, אלא הליכת-ריקוד הנישאת בשירה על שמחת השבת: "ישמחו במלכותך", בלחנו של ר' יעקב תלמוד. כך היטיב לתאר רגעים מרוממים אלו אבי רט:
"שיאו של השבוע בישיבה היה בליל שבת. כל התלמידים התכנסו והתייצבו שורות־שורות על הכביש היורד לכיוון הכותל. במרכז השורה הראשונה, כקברניט הניצב בראש הספינה – הרב הדרי. ראשו מוטה קמעא כלפי מטה, עיניו ממוקדות בריכוז. ואז, כשמאחוריו עשרות ואף מאות בחורים, הייתה נשמעת נקישה קטנה באצבע צרדה, ומתחילים לשיר את השיר שהפך לסמל של ישיבת הכותל, "ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג שבת". הרגליים נעות אל הכותל, מטופפות בקצב אחיד. מסביב חרדים, חילונים ותיירים רבים, וכולם מתבוננים בתימהון ובפליאה בדבוקת הבחורים הנעה בשירה לעבר הכותל, וכשמגיעה לשם יוצרת מעגל גדול של ריקוד, מעגל השואב לתוכו מאות רבות של אנשים המצטרפים לחוויה הייחודית הזו. כך מדי שבת בשבתו במשך עשרות שנים. הבחורים התחלפו, מחזורים חדשים הגיעו וחבשו את ספסלי בית המדרש, והרב הדרי עדיין בראש החבורה, עם אותה הטיית ראש, עם אותו מבט, עם אותו ניגון".

רושם אותה שירה עילאית לא נותר ספון בין חומותיה של ירושלים, אלא יפה היה כוחו גם לשעת משבר קשה הרחק בארץ הלבנון, וכך ממשיך אבי רט לספר:
"בקיץ תשמ"ב יצאנו מהישיבה למלחמת שלום הגליל. הגדוד שלי, שחלק ניכר מחייליו היו בני ישיבת הכותל, לחם בקרב סולטן־יעקב העקוב מדם. בצהרי יום שישי הסתיים הקרב. שעות ספורות אחר כך, עם רדת החשיכה וכניסת השבת, ניצבנו מדממים ודוממים. רבים מחברינו לא היו שם איתנו - נהרגו, נפצעו או נפלו בשבי. בדקות הקשות הללו של שבר, שכול וכאב אין־סופי, אי שם בלבנון, אחזנו איש בידי רעהו, עצמנו עיניים, ובמעין תרגיל של דמיון מודרך ראינו את עצמנו בחולצות לבנות, יורדים חבוקים כדבוקה אחת אל הכותל, ושרים את “ישמחו במלכותך“. הניגון הזה, במקום הזה, היה הדבר שהחזיר אותי לשפיות, שנתן לי נקודת אחיזה ומקור של כוח. שם התגלתה לי התובנה כי לא משנה היכן גופך נמצא - בלבנון או בכל מקום אחר על פני כדור הארץ - הרי שבכוח התודעה אתה יכול להתרומם מעל הזמן והמקום ולהיות ניצב מול הכותל, מוקף בחברים ובניגון הצרוב בנשמה".

מסורת הירידה לכותל בערב שבת בניגון המיוחד לא פסקה במשך למעלה מיובל שנים, וגם בימים אלו מושר הניגון בפי תלמידי הישיבה בדרכם לכותל בערב שבת, כשבראשם ראש הישיבה הרב וידר שליט"א. מטבע הדברים היו תלמידים צעירים שביקשו לשנות מהמסורת, ועל כך מספר הרב ראובן טרדבורקס:
"כל ערב שבת רקדו בני הישיבה בדרך לכותל, ובראשם הרב הדרי, ושרו 'ישמחו במלכותך'. אחרי שנה, רטנו הבחורים ור' יחיאל ניגש לרב הדרי ואמר לו שאולי כבר כדאי להפסיק עם זה. אמר הרב הדרי: יום אחד יבוא לבקר בכותל יהודי ניצול שואה, שעבר לאמריקה וויתר על ה'אלטע היים', על מסורת בית אבא. בדרך לכותל הוא ישמע את המנגינה, יראה את בחורי הישיבה וייזכר בחיבה בנעוריו. אותו יהודי יחזור לאמריקה וישלח את ילדיו לבתי ספר יהודיים. זו הסיבה שאנחנו רוקדים בכותל.
כעבור 20 שנה היה יחיאל וסרמן שליח הסוכנות היהודית בלוס אנג'לס. שבת אחת הוא דיבר עם זוג ניצולים, והם שוחחו על ישיבת הכותל, והאיש סיפר לו את הסיפור הבא: אחרי המלחמה הוא ואשתו ויתרו על כל דבר יהודי. אחרי מלחמת ששת הימים הם התמלאו בגאווה ישראלית, וביקרו בכותל. שם הוא ראה את בחורי הישיבה רוקדים והתרגש עמוקות, ובעקבות כך הם החליטו, כשיחזרו ללוס אנג'לס, לשלוח את ילדיהם לישיבה".

שיר זה – "ישמחו במלכותך" –יוצא עתה לאור, כחלק מפרויקט הקלטת שירי הרב הדרי זצ"ל על ידי בני המשפחה. כך יוכל המאזין, גם במרחק זמן ומקום, להתחבר ולהתרומם לשמחת ועונג השבת.

מילים: מתוך תפילת שבת
לחן: ר' יעקב תלמוד
עיבוד והפקה מוזיקאלית: רון חניה
מקהלה:
הרב אביגדור גרוסברג, יהודה הנדלר, ידידיה טויבר, מתניה גרוסברג, אוריאל סעייד.
ילדים- הלל הנדלר ועז-שלום סעייד.
קלרינט: אברהם בלטי
פסנתר ובס: אביה גרינברג
תופים: דני אבידני
גיטרות וקלידים: רון חניה
מיקס ומאסטרינג: גדי פוגטש
עיצוב: יעל גרוסברג

הפקה- אוריאל וצביה סעייד.
ליצירת קשר: [email protected]

לעמוד הפייסבוק שלנו:   / yeshivathakotelisrael  
לאתר הישיבה http://www.hakotel.org.il/hebrew/